אחרי הפוגה של עונה הח"מ חוזר לכתוב בהופס את הקדימון לעונה, כפי שעשה מאז 2014, עת היה עלם חמודות והניקס פח. מוזמנים להתלוות אליי בשורות הבאות, לטעום אופטימיות על קצה המזלג ופסימיות מלוא החוקן.

אולם: מדיסון סקוור גארדן, MSG במשחקי הניקס יכולים לצפות 19,812 ניו יורקים ואורחיהם. מה יהיה העונה? לקו-ויד 19 ואדם סילבר הפתרונים.

מאמן: תומאס ג'וזף ת'יבודו ג'וניור, הידוע בכינויו "טום", "ת'יבס" או פשוט "הקצב", על שום נטייתו להעביד את שחקניו המועדפים עד שהם טחונים לאבקת תבלין דקה. עונה ראשונה בניקס, וכבר נושא על כתפיו תילי תילים של ציפיות, שאולי הוא יהיה זה שיושיענו בעת צרה ועל נאות דשא ירביצנו. ת'יבס ידוע כמי שמעריך עבודה קשה והגנה, ומחפש בכל קבוצה שביעייה שתרוץ 35-37 דקות במשחק, ושחקן אלפא בראשה. האם ימצא בניקס בתצורתה הנוכחית שבעה שחקנים שיענו על הדרישות? שחקן אלפא ראוי? ננסה להחליט יחד בהמשך הטור. מה שבטוח, אם ת'יבודו יצליח במקום שכה רבים כשלו בו, הוא מקבל את מנהטן, את פסל החירות ואת טראמפ פלאזה. (אגב, ת'יבס הוא הקצב השלישי בקבוצה בחמשת העשורים האחרונים. מי הם השניים הקודמים?).

נשיא: לאון רוז. טביעת ידו של רוז, סוכן שחקנים ומקורב לאוניברסיטת קנטאקי, ניכרות על פני כל הסגל. בין אם בחמשת בוגרי UKY בסגל, שלושה מהם, נואל, קיד גילכריסט והרוקי קוויקלי, הובאו ע"י רוז, אחד, נוקס, הושאר בניגוד להיגיון והאחרון, רנדל, מועמד בכיר לטרייד . במקביל, שיחר רוז לטרף בקרב מיוצגיו בעבר, וחזר עם חרס בלבד בידו אחרי שכריס פול העדיף את פיניקס והקירבה לבנו בל.א., כרמלו העדיף להישאר ביערות אורגון, ודווין בוקר ימשיך להתחבק עם כריס פול באריזונה. בצר לו, החזיר רוז את אלפריד פייטון לעמדת הרכז הראשון, אחרי שכבר שוחרר, נחתך, גולגל בפנקו והיה על סף כניסה לשמן החם.

במקביל, נמנע רוז מלשפוך ערימות כספים מיותרות על שחקנים לא מתאימים, כמיטב המסורת בניקס. וכך אנו פותחים עונה ללא שם גדול וקנס גדול בצידו, אלא עם קבוצה צעירה ואנרגתית, ללא מבוגר אחראי ו/או הגנה. בדיוק הפוך ממה שאוהב ת'יבס. חצי מילה על העונה שעברה, סקירת מהלכי הקיץ, ונחזור לשוחח על העונה הבאה. הישארו עמנו.

מאזן בעונה הקודמת: 45-21, מקום 12 במזרח החלש, 28 באופנסיב רייטינג, 23 ומכובד בדפנסיב. ביום טוב רואים את תחתית החבית, ביום רע משכשכים רגליים עד צוואר במיץ של הזבל. כרגיל.

ובהרחבה: חרא, תודה ששאלתם. אחרי קיץ שהתחיל, כרגיל, עם ציפיות גבוהות להחתמת קיירי ודוראנט, ויצירת קבוצה שתחזיר עטרה ליושנה (??), והמשיך, כרגיל, באכזבה רבתי אחרי שהשניים הגיעו לחלק הלא נכון של ניו יורק, מצאנו את עצמנו עם סגל ריק ושפע מרשרשים. אז כיסינו את העיניים, סתמנו את האף, שמנו את השכל על מיוט ויצאנו לשופינג. זה נגמר, כרגיל, עם ביג פייל פול אוף סטימינג דלישס שיט, AKA טאג' גיבסון, בובי פורטיס, ג'וליוס רנדל, ומרכוס מוריס. אני קורא את המחשבות שלכם. כן, אחז בנו רעב בלתי מוסבר לPF בינוניים. וכן, מוריס דווקא די סבבה. קלעתם לדעת חכמים. מרכוס התעופף לקליפרס. החדשות הטובות, רוב החוזים נחתמו לעונה, או עם אופציית יציאה אחרי אחת. ואז התחילה העונה, ואז הפסדנו, והפסדנו, קצת ניצחנו, הפסדנו, קורונה, ים גלים וליל הסדר בבית בכיף בלי כל הטירדה של בועות על הראש. ומהון להון בלי להרגיש הגענו לפגרת הקיץ בחורף עם רוסטר ריק למדי, תקרת שכר פנויה, רון בלב ואת ביד, לקראת שנה חדשה ומלאת תקוות.

פגרת 2020

עזבו (-): מו הארקלס (לסקנד יוניט של מיאמי), בובי פורטיס (כנ"ל, מילווקי), דמיאן דוטסון (לקליבלנד), וויין אלינגטון (חזר למכורתו דטרויט), קני ווטן (כן יש בנאדם כזה, והוא ביוסטון כרגע), טאג' גיבסון (המוצא לוקח, נגעתי בכדור הארץ).

עזב וחזר (+-): אלפריד פייטון.

הגיעו (+):

אובי טופין (בחירה 8 בדראפט) – אובי ארך גפיים. ארוך, מטביע, לא עושה הגנה ומתקשה בזריקה מבחוץ ובכלל. אבל עד כה במשחקי ההכנה הראה רצון למסור. יהיה פאן. עמנואל קוויקלי (כנ"ל, 25) – בעיקר קולע, אם יקבל הזדמנות. אלק ברקס שיקבל לידיו את ריכוז אגף הסקור מבחוץ, נרלנס נואל, עם הזדמנות נוספת לשיקום הקריירה, לפחות עד שרובינסון יבשיל. לכאורה שחקן דומה מאוד מאוד למיטצ'ל יקיר העיר, אוסטין ריברס שקיבל עצה מאבא להתרחק מפילדלפיה ונשאר בבית האטלנטי כדי לסייע בהובלת כדור (ר' בהמשך), עומארי ספלמן שהופך לעוד נפל ווריירס שמסתובב בליגה עם שק חפצים ומחפש בית קבוע, השני, ג'ייקוב אוואנס, נבעט מהעיר עוד לפני שהספיק לסדר את התחתונים במגירה במוטל. מייקל קיד גילכריסט שהגיע גם הוא על תקן ניסיון נוסף להצלת קריירה וכרגע פצוע עד הודעה חדשה. כן, אנחנו בהחלט שוקלים פתיחת סניף של תנו לשחקנים לחיות.

עריכה – מעט לפני ירידת הפוסט להדפסה הוחתם ג'יימס יאנג, אקס מכבי חיפה וקנטאקי. המשמעויות כבירות מלהכיל.

נשארו(_) : פרנק ניליקינה, דניס סמית ג'ונייור, אר ג'יי בארט, רג'י בולוק, ג'וליוס רנדל, מיטצ'ל רובינסון, איגנאס ברזדייקיס (כן ספלר זה השם שלו תפסיק לצרוח), וגם ת'יאו פינסון, ג'ארד הארפר, ואחד, קווין נוקס, שאינו יודע.

סה"כ: 0. סתם בדיחה פרטית. לשם הסדר ככה זה נראה בחלוקה לעמדות:

רכזים – פייטון, ניליקינה ודניס ג'וניור, וג'ארד הארפר הקטנטן

גארדים / SF – ריברס, בולוק, ברקס, בארט, פינסון

SF / PF – קיד גילכריסט, ספלמן, ברזדייקיס

PF – רנדל, טופין

C – רובינסון, נואל

וקווין נוקס בתפקיד עצמו.

חמישייה מסתמנת לתחילת העונה: פייטון, ברקס, בארט, רנדל, נואל

מה יהיה?

תלוי. אם מתייחסים לסגל הנוכחי כסופי וסגור וניצחונות בעונה הקרובה הם המטרה, ככל הנראה לא יהיה טוב במיוחד, אמר ולגם עוד חצי כוסית אנדרסטייטמנט סינגל מאלט. ואני אסביר את המובן מאליו.

עמדת הרכז של הניקס היא אחת החלשות בליגה. אלפריד פייטון הוא ברירת מחדל סולידית במקרה הטוב. פייטון מוסר לא רע, שלא יורד מ6-7 אס' למשחק, מגן ראוי ויודע לשים את הכדור בטבעת מדי פעם, אבל בשום אופן לא מסוג השחקנים שירימו קבוצה למקום שהוא לא אפשרי בלעדיו. אחריו עולה פרנק ניליקינה, עוד אחת מבחירות הדראפט ההזויות של הניקס, שעדיין לא מצא את מקומו הנכון על המגרש, אם יש כזה בכלל. פרנק מוגדר כשחקן הגנה על דרך האלימינציה, מאחר ואין לו יכולת התקפית בשיט, אלא אם כן יש שם אחר ל-6 נק' ו-3 אס' עם 39% מ-2 ו-31% מ-3 בשלושת עונותיו בליגה. בקבוצה נורמלית ניליקינה היה מוגדר כשחקן הגנה לתפקידים מיוחדים. נגיד שיתוק הניליקינה של היריבה. הבהרתי את הנקודה, נכון? הרכז השלישי נבחר מקום אחד אחרי ניליקינה, ע"י דאלאס, והגיע לMSG בעסקת פורזינגיס. דניס סמית ג'וניור היה עבור המאבס רכז התקפי אתלטי, והתחיל לא רע בניקס, אבל בעונה שעברה דעך במהירות, ולמרות הצהרות על רצינות ואימונים מיוחדים בקיץ, נראה רע מאוד במשחקי ההכנה. סביר להניח שאצל מאמן מונחה הגנה כמו ת'יבודו, יבלה דניס דקות ארוכות על הספסל, וישאיר את תפקיד הרכז הנוסף לאוסטין ריברס, אחת הרכישות האחרונות של רוז. ומי יודע, אולי אפילו ג'ארד הארפר הקטן יקבל הזדמנות כשלא יוביל את הווסצ'סטר ניקס בג'י ליג.

גם באגף הקליעה העניינים צולעים, כשעיקר העול צפוי ליפול על כתפיהם הבינוניות של אלק ברקס ורג'י בולוק. ברקס אמנם הראה יכולת סקור לא רעה אצל הווריירס המוגבלים בשנה שעברה, אבל גם לא הוא יצילנו מצרה.

וכאן אנחנו מגיעים לאר ג'יי בארט. בעיקרון, בארט, יחד עם מיטצ'ל רובינסון, מוגדר כעתיד של הניקס. הוא גבוה, מוביל כדור, רואה משחק, והראה רצון לקחת מנהיגות בעונה שעברה. הבעיה היא שבארט לא מגיע לרמה של A+ או אפילו A בשום אספקט של המשחק. הוא מוביל כדור מסורבל, ראיית המשחק שלו בינונית ומטה, עם 2.6 אס' למשחק, הקליעה מבחוץ גרועה ובעצם, אם נודה על האמת ונדבר בכנות, אר ג'יי בארט הוא לא שחקן כדורסל טוב במיוחד. השאלה היא, כמובן, מי יהיה הכוכב, המנהיג והשחקן המרכזי בניקס. בואו נמשיך לחפש.

ג'וליוס רנדל. רנדל, עוד מימיו בלייקרס ובניו אורלינס, הוא סקורר שפורח כשאין לידו אלטרנטיבה. רנדל לא ייקח קבוצה על הכתפיים, לא ינהיג, ובטח לא עשוי מחומר של סופרסטארים, פלוס הוא שחקן הגנה בינוני ומטה. וזה עוד לפני שהגענו לבעיה המרכזית, הוא יושב בול על המשבצת של אובי טופין, הרוקי החדש והמדובר, בניו יורק, של הניקס. טופין הוא מעין פריק מזנק ארך גפיים, שמתמחה במתפרצות והטבעות, אבל חסר יכולת קליעה מבחוץ, ולא נתפס מעולם עושה הגנה, למעט קטעי היילייט של חסימות. כמו שנראה כרגע, רנדל יהיה מס' 4 הפותח, ובהמשך, אחרי "הטרייד" (ע"ע), טופין יקח את הצעד המתבקש קדימה.

בעמדה מספר חמש ממתין מיטצ'ל רובינסון. ריבינסון, בעונתו השלישית בליגה, הוא חוסם משובח עם יכולת התקפית שהולכת ומתפתחת. לצערו, הובא על המשבצת שלו נרלנס נואל, גם הוא חוסם משובח עם יכולת התקפית בינונית. עד כה נראה שנואל מקבל את הקרדיט במשבצת הסנטר הפותח. איך זה מסתדר עם תכניות הקבוצה בנוגע לרובינסון? זה לא, אבל אלה הניקס. לך תדע מה קורה בטוויסטד הד של הקבוצה מניו יורק, ומה בכלל הכוונות של ת'יבודו לגבי השחקנים שקיבל בירושה.

קווין נוקס – נוקס הוא אחד השחקנים הגרועים בליגה. אמרתי וכתבתי את זה עוד לפני שדרך על הפרקט בNBA לראשונה, וממשחק למשחק נוקס מוכיח שצדקתי. הוא חלש פיזית, הוא קלעי רע, איטי, לא יודע לעשות הגנה, ומעולם לא קלע ג'אמפ שוט או ליי אפ נורמאלי, שלא בנפילה, רכינה, דאייה או געייה. כל מילה שנכתבת עליו ולא מדגישה את הנאמר למעלה היא בזבוז, וכפעיל איכות הסביבה לא תתפסו אותי משחית מילים לריק.

"הטרייד" – ת'יבודו כבר מדבר בימים האחרונים על הצורך של הניקס בכוכב. קצת כמו להגיד שניקס כותבים עם נו"ן בהתחלה ושהשמש היא כדור עצום של גזים לוהטים. אם לקרוא בין השורות את מה שנאמר בשני משחקי ההכנה שהתקיימו עד היום, לצרף את מה שאנחנו יודעים על ההעדפות של ת'יבודו כמאמן, ו-20 מיליון פנויים מתחת לתקרה, מתבקש להניח שייעשה מאמץ לשנות את הסגל באופן שיהלום קצת יותר את טעמו של הקצב. האפשרויות רבות, אבל את העונה נפתח עם הסגל הבינוני שתואר, ולא הרבה ציפיות להישגים בשלב זה. כלומר, הגענו לתחזית.

תרחיש אופטימי: סינרגיה מתרחשת, וגם כמה ניסים. פייטון חוזר לימי השיא באורלנדו, ברקס משחזר את רגעי הסקורינג מאשין מסן פרנסיסקו, בארט מקבל שיעורי מנהיגות מאובמה, כדרור מאייברסון, קליעה מרג'י שמגיע לגארדן במיוחד, והופך לגלגול המשובח של אוון טרנר, טופין מרחף, רובינסון הופך לצ'מברליין המודרני, ניליקינה ודניס מתאחדים ויוצרים את דנק סמיליקינה ג'וניור, רכז עם הגנה והתקפה, נואל מוכיח לעולם מה שווה הבחירה השישית בדראפט בלה בלה בלה ויחד כולם יוצרים את מגההההה נייייקס! הישות הכדורסלנית העליונה, שמפוצצת את המלעיזים כמו היו חצ'קונים, ומחמיצה את הפלייאוף סופית עשרים משחקים בלבד לסיום העונה.

תרחיש פסימי: הסגל נותר ללא שינוי. פייטון נשאר פייטון גם כשמסתכלים עליו הפוך, פרנק וסמית מתאבכים ליצירת פרית נילימית ג'וניור, השחקן שאין לו טעם וריח, בארט מתגבש לכדי אוון טרנר, בלה בלה בלה, הניקס מחמיצים את הפלייאוף שלושים משחקים לסיום העונה ומתפנים לבנייה ארוכת טווח. יש מצב שחל בלבול בין התרחישים.

מה יקרה באמת: תכל'ס, אין אפשרות לדעת. כלומר, אם לא יחולו שינויים הניקס ידשדשו באזור הלימבו של המזרח, בואכה מי האפסיים של הליגה, המגרש שרשום על שמם בטאבו. אבל קשה להאמין שרוסטר כה רחוק מההעדפות של מאמן כה דעתן כמו ת'יבודו, בפרט תחת הנהלה חדשה ונמרצת, אכן יחזיק מעמד לאורך זמן. אם וכאשר יחולו שינויים משמעותיים ניפגש פה שוב ונדון מחדש באלטרנטיבות של הניקס לדפוק את זה בדרכים חדשות ויצירתיות. עד אז, כרמן מטאל.